בר"ע
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
802-05
29/11/2005
|
בפני השופט:
יוסף שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
פלוני
עו"ד אפרים גביש
|
הנתבע:
פלונית
עו"ד ורדה בן דוד
|
| פסק-דין |
האם ראש ההוצאה לפועל רשאי שלא לפעול על פי האמור בהחלטת בית הדין הרבני המבהירה את פסק דינו המקורי, בנימוק שההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, כיוון שההפניה להבהרת פסק דין מסורה רק לראש ההוצאה לפועל מכח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1977? זו השאלה הניצבת לפני בהליך זה.
הרקע וההליכים
1. ביום 19.10.99 ניתן בבית הדין הרבני בירושלים פסק דין, המחייב את המערער בתשלום של 2,000 לחודש עבור מזונות שלושת ילדיו הקטינים. נפתח תיק הוצל"פ לביצוע פסק דין זה. בהמשך, משמלאו לבת 18, ביקש המערער הפחתה יחסית של סכום המזונות האמור. לאחר שכב' ראש ההוצאה לפועל לא נענה לבקשתו, הגיש המערער ערעור לבית המשפט למשפחה (תמ"ש 19860/01). ביום 16.9.03 נתקבל הערעור, וסכום דמי המזונות הועמד על סך של 1,335 ש"ח לחודש. ביום 4.3.04 הגיש המערער בקשה לראש ההוצאה לפועל למימוש פסק הדין האחרון.
2. ביום 13.4.04 הגיש המערער בקשה לביטול מנגנון הריבית והצמדה שנקבע ע"י מחשב ההוצל"פ, בנימוק שמנגנון זה עומד בסתירה למנגנון ההצמדה אשר קבע בית הדין הרבני בפסק הדין אשר הוגש לביצוע, דהיינו הצמדה לתוספת היוקר לשכירים. עוד באותו יום, דחתה כב' ראש ההוצאה לפועל (גב' צייג סיגל) את בקשתו, וקבעה:
"מנגנון ההצמדה שנקבע בפסק הדין הוא לגבי סכום המזונות החודשי, בהנחה שזה ישולם במועדו. כאשר דמי המזונות אינם משולמים במועדם, חוב הפיגורים נושא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק ההוצאה לפועל".
3. ביום 2.5.04 הגיש המערער בקשה בה עתר לכך שראש ההוצאה לפועל יפעל בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק"), ויפנה לבית הדין הרבני בשאלת הבהרה, דהיינו האם היה מקום לחיוב בריבית והצמדה בעת ביצועו של פסק הדין גם לגבי חיוב שמועד ערעורו הגיע. בקשה זו של המערער נדחתה ביום 3.5.04 תוך שהמערער הופנה להחלטה הקודמת מיום 13.4.04.
על אף דחיית הבקשה, פנה המערער
בעצמו, ביום 9.5.04 לבית הדין הרבני בבקשה להבהרת פסק הדין. לאחר קבלת תגובת המשיבה, נתן בית הדין הרבני החלטתו ביום 20.6.04. אביאנה בשלמותה:
"הבהרה
קוראים בקשת האב מיום יח' אייר תשס"ד (9.5.04) להבהרת פס"ד למזונות שניתן על ידינו בתאריך ט' חשון תשס"ד. [צ"ל: תש"ס - י.ש.]
וכן תגובת הצד השני בנוגע לחיוב הוצאה לפועל על תקופת החיוב המזונות ברבית והצמדה.
בי"ד מבהיר בזה כי פס"ד שניתן על ידינו בט' חשון תש"ס הנאמר בו כי הפס"ד צמוד לתו"י לשכירים, ברור הוא שאיננו צמוד לשום דבר אחר, וכמובן אין בפס"ד חיוב-רבית במקרה של פגור, באשר זה נגד ההלכה, אי לכך אין מקום לחייב הבעל על פגור ברבית וכל הצמדה אחרת מחוץ לתו"י לשכירים" (להלן: החלטת ההבהרה).
המערער המציא לתיק ההוצאה לפועל את החלטת ההבהרה זו, בבקשה ליישמה ולתקן את חיובו, אולם ראש ההוצאה לפועל דחתה ביום 30.6.04 את הבקשה בקובעה:
"החיוב בהפרשי הצמדה וריבית נקבע על-פי הוראות חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ואיני מוסמכת לבטלו".
4. המערער ערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל לבית המשפט לענייני משפחה, וביקש להורות על ביטול מנגנון ההצמדה, בטענה כי החלטת ראש ההוצל"פ סותרת את החלטת בית הדין הרבני הנ"ל. כן טען כי חיוב בריבית סותר את חוקי התורה וההלכה, וכי ראש ההוצאה לפועל היתה אמורה לפנות לבית הדין הרבני בנדון.
המשיבה טענה בבית המשפט קמא, כי החיוב בריבית הינו מכח סעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א 1- 961 (להלן: חוק פסיקת ריבית) לגבי התקופה שלאחר מועד הפרעון של החיוב ועד לתשלום בפועל. לפיכך, לשיטתה, לא היה מקום לפנות בהבהרה.
המערער השיב והוסיף כי על פי סעיף 5(ג) לחוק פסיקת ריבית, ערכאה שיפוטית רשאית מטעמים מיוחדים שירשמו לקבוע ריבית נמוכה יותר, וכך עשה בית הדין.
פסק דינו של בית המשפט קמא
5. בית המשפט קמא קבע באשר לתקופה השניה, לאור סעיף 5(ג) הנ"ל, כי החיוב בריבית הינו אוטומטי בגין כל פיגור בתשלום, גם אם הדבר לא נאמר בפסק הדין.
בית המשפט ציין: